שמחה

כשהחברות והחברים ממשיכים הלאה – איך לעזור לילד שלך חברתית?

אם לא מספיק קשה להתמודד עם הסרטן, יש התמודדות שכמעט ולא מדברים עליה, אבל היא שורפת את הלב. ההתמודדות החברתית. כשילד חולה בסרטן, עולמו נעצר במובנים רבים. הוא מפסיק לפקוד את המסגרת החינוכית, יש חברים שפשוט נעלמים, קשרים מתמוססים והרבה פעמים המכנה המשותף כבר כמעט לא קיים. איך ממזערים את הנזק ומה אפשר לעשות כדי להקל?

 

“החברות שלה המשיכו הלאה. היתה אחת שאפילו אמרה לה שהיא לא רוצה איתה קשר בגלל המחלה”
“הוא לא הבין למה הוא לא עולה לכיתה א’ עם כל החברים שלו”
“היא חלתה בתחילת כיתה ז’, כיתה חדשה ולא הספיקה להכיר חברים. היא נשארה בודדה לגמרי”
“החברים שלו סיימו בגרויות, התגייסו ורק הוא נשאר לבד מאחור בלי שום מסגרת”
“כשנגמרו הטיפולים קלטנו פתאום כמה היא לבד. היא ממש בחרדות ואין לה שום שפה משותפת עם בנות גילה”

אלה רק כמה ציטוטים של הורים לילדים חולים ומחלימים מסרטן, על ההתמודדות החברתית. זו שלא מדברים עליה, אבל היא כואבת בלב. זה קושי שכמעט לא נעים להתלונן עליו, במיוחד אחרי שהילד החלים, ובריא וברוך השם הסכנה חלפה. אבל המשקעים נשארו וכמעט ואין ילד או ילדה שחלו בסרטן ולא יכולים לספר על חברים שנעלמו, מפגשים שמתקיימים בלעדיהם ותחושת בדידות כשהבינו שכולם מתקדמים בחיים שלהם והם נשארו עם הסרטן מאחור.

התופעה הזו ניכרת כמעט בכל גיל. אצל פעוטות שלא יודעים לשחק עם ילדים בני גילם וכל האינטראקציה שלהם היא עם אנשים מבוגרים, אצל ילדי גן שהחברים מפסיקים לבוא לבקר, ילדי יסודי שהחברים נרתעים מהקרחת או מסממנים פיזיים אחרים, בני ובנות נוער שמגלים שפתאום אין על מה לדבר עם החברים “מהבית” שמוטרדים מחצ’קון או ממה ילבשו למסיבה.

לפעמים ההתרחקות היא בבת אחת, לפעמים היא כמעט לא מורגשת עד שפתאום שמים לב שהילדה שהיתה כל הזמן בווטסאפ לא שלחה יד אל הנייד כבר חצי יום. אבל זה תמיד שובר את הלב.

מה עושים?

ליזום

אל תהיו פאסיביים. דאגו לשגרת חברים אצל הילד והזמינו מבקרים, ככל שניתן, לבית או למחלקה. בגילאים הצעירים ניתן לארגן מפגשים ייזומים. בגילאים המבוגרים יותר, כשהחיים החברתיים של הילד כבר לא בידיים שלכם, אפשר להציע רעיונות לפעילויות או למפגשים, להשאיר “בית ריק” משאת נפשם של תיכניסטים, להקרין סרטים, להזמין אוכל ולארגן טורנירים בפלייסטיישן. כל האמצעים כדי להפוך את הילד שלכם למגנט חברתי כשרים.

לרתום את המסגרת החינוכית

למורות, למורים וליועצות יש תפקיד חשוב בהמשכיות הקשרים החברתיים של הילד החולה. הציפו את הנושא, בקשו שיארגנו בכיתה תורנויות ביקור, בקשו שיצרפו את הילד שלכם בזום להתרחשויות בכיתה. נסו לאפשר לו לצאת טיולים ולפעילויות יחד עם הכיתה ככל שניתן וחשבו יחד איך משאירים אותו חלק בלתי נפרד מהכיתה לאורך השנה.

לחבק את מי שנשארו

תקופות קשות מגלות לנו מי החברים האמיתיים שלנו. אפשר לראות בזה הזדמנות ולהבין מי באמת חבר או חברת אמת לחיים. עדיף 2-3 חברים טובים שאכפת להם באמת, מהמון חברים “בכאילו” שנוטשים בעת צרה.

לחזק מהבית

הבית הוא העוגן היציב וכשיש גב משפחתי איתן, קל יותר להתמודד עם הקושי החברתי. כמשפחה, אנו יכולים להאיר לילד את החוזקות שלו, לתמוך ולחזק את הנפש, להאמין בו ולטעת בו את הביטחון שהוא נפלא, אהוב ונהדר כמו שהוא. גם בילויים משפחתיים משותפים, ארוחות משפחתיות, נופשים יחד ובילויים כיפיים הם חלק מהעניין. הביטחון והכוחות האלה יסייעו להתגבר על התקופה הקשה, להחזיר את האמון ולרכוש חברים חדשים בבוא הזמן.

לטפל

ילד חולה או מחלים מסרטן צריך להילחם בכל כך הרבה חזיתות, שלפעמים פשוט צריך עזרה. טיפול פסיכולוגי, טיפול רגשי או אימון שיסייעו בהתמודדות החברתית יכולים להועיל מאד. כל ילד ומה שמתאים ושנכון עבורו.
גדולים מהחיים מסייעת במימון טיפולים פסיכולוגיים לילד החולה ולבני משפחתו. ניתן לפנות לרכז/ת התמיכה הפרטנית במחלקה ולקבל פרטים.

להצטרף לתכנית גמאני

תכנית גמאני מיועדת לבני נוער מכיתה ט’ עד י”ב חולים ומחלימים מסרטן (עד שנתיים מסיום הטיפולים) ומהווה מסגרת חברתית שמאפשרת התמודדות, תמיכה, מענה חברתי והמון כיף עם חבר’ה שמבינים בדיוק מה עובר אחד על השני.
בגמאני יש טיולים, מסיבות, סדנאות העצמה, מפגשים שונים והמון כיף לצד חיבור חברתי משמעותי עם קבוצת השווים. הרבה פעמים החברים שרוכשים בגמאני נשארים חברים לחיים, הרבה אחרי שהסרטן הופך לזיכרון רחוק. להצטרפות לתכנית יש ליצור קשר עם רעות בטלפון  052-640-0142

* המאמר נכתב על ידי מערכת “גדולים מהחיים” ואינו מהווה תחליף לייעוץ ולטיפול מקצועי.

לא משאירים אותם לבד עם הסרטן!
דילוג לתוכן