מי לא מכיר את סופר נני? מיכל דליות הגיעה להרצות להורים גדולים מהחיים במחנה קטנטנים שהתקיים בתחילת החודש. הורות היא עניין מאתגר, וכשמדובר בהורות לילדים חולי סרטן, האתגר גדול עוד יותר. הנה כמה נקודות מרכזיות בהן עסקה ההרצאה.
יצירת תחושת שייכות לילדים הוא התפקיד ההורי המרכזי
הורים רבים טועים לחשוב שתפקידם לגרום לילדיהם להיות מאושרים, כשבפועל, התפקיד החשוב ביותר שלהם הוא לספק לילד תחושת שייכות ולגדל ילדים שיודעים ליצור אושר לעצמם ושידעו להסתדר בחיים, בחברה ובעבודה.
אנחנו ההורים אחראיים על החוויות של הילדים. החוויות שלהם בגילאים הצעירים מעצבים אותם כבני אדם.
הסביבה של הילדים היא קודם כל ההורים שלהם, ובתקופת המחלה על אחת כמה וכמה שההורים הם העוגן העיקרי והדמויות המרכזיות הסובבות את הילד, כשההורים נותנים לילדים גם את מה שעובר בתורשה – תכונות מולדות, וגם את מה שעובר בירושה – כל יתר הדברים שאנו מעניקים להם כחלק מתהליך החינוך שלהם.
שמירה על גבולות
הצבה נכונה של גבולות, שמירה עליהם וגמישות חכמה בתוכם, הם הבעיה העיקרית של ההורים בהתמודדות עם הילדים. למעשה, ההתחלה היא קלה. יש גבולות שמאד ברור וקל לנו ההורים להציב: גבולות שנוגעים לביטחון ולבטיחות, לדוגמה. לא נאפשר בשום אופן לילד לטפס על החלון, לטייל לבד על הכביש או להכניס מזלג לשקע. גבול נוסף שקל לנו להציב ולאכוף הם גבולות שנוגעים לאמונה. לדוגמה, לא רואים טלביזיה בשבת. אין על זה עוררין. גם קווים אדומים מקובלים, הם משהו שקל לנו לאכוף מתוך ראיית עולם ברורה של כיצד דברים צריכים להתנהל, למשל: לא הולכים לישון כל יום ב-4 בבוקר.
ההתמודדות האמיתית עם הילדים מגיעה במקומות האפורים, הלא ברורים. אלה שבהם גם אנחנו נוטים להתלבט. לשם מתנקזות כל ההתנהגויות הבעייתיות, שם מתפתחות המריבות ומתפרצים כל השדים. הילדים החכמים שלנו בודקים ודוחקים עוד ועוד את קו הגבול ואנחנו ההורים צריכים להבין את הרציונל שמאחורי הגבול שהצבנו, לאכוף אותו בעקביות ולעמוד מאחוריו.
חשוב לזכור שכדי שהילד יחוש שליטה, הוא צריך לקבל מידה של בחירה וגמישות. לא בהזזת הגבולות – את הגבולות שהצבנו אנחנו צריכים לאכוף. אבל בתוכם, חשוב לתת לילדים מקום לגמישות, לבחירה ולביטוי אישי.
שמירה על גבולות נכונה גם בתקופת המחלה, אם כי יתכן שבתקופת המחלה הגבולות יהיו שונים ואחרים מאשר בתקופה הבריאה. בכל מקרה, הילד החולה, בדיוק כמו הילד הבריא, זקוק לגבולות ברורים ולחופש פעולה בתוך גבולות אלה.
לדוגמה: אין דבר כזה לא לקחת תרופה. זה גבול. אבל בתוכו, אפשר להתגמש: אפשר לקחת עכשיו או בעוד חצי שעה, עם מים או עם מיץ, עם אמא או עם אבא וכו'.
זכויות הילד אינן שוות לזכויות המבוגר
הרבה פעמים יש בלבול. אם הצבתי גבול שאסור לאכול בסלון, איך יתכן שלאמא ולאבא מותר? למה הילד צריך להיכנס למיטה בשעה 21:00 וההורים נשארים ערים? הורים רבים נשארים ללא תשובה כשהילד מטיח בהם "אז למה לכם מותר?" התשובה היא שעל הילדים חלים חובות וזכויות שונות מאשר על ההורים. להורים יש גבולות אחרים – וזה לגיטימי לחלוטין. להורים יש גבולות של הורים, לילדים יש גבולות של ילדים, אין שוויון ואין סימטריה ביניהם.
שאלתם את סופר נני איך מתמודדים עם האחים שמרגישים מוזנחים
החיים הם לא פיקניק. כשאחד הילדים חולה, לאמא ולאבא באמת אין זמן והם מאד מכוונים מטרה וממוקדים בילד החולה. האחים גדלים במקרים מסוימים במשך זמן רב בתחושה שההורים מזניחים אותם ולמעשה, הם גם צודקים. לכן, התקשורת עם האחים מאד חשובה, גם בהבנה שזו תקופה זמנית וחולפת, גם בניסיון לשתף אותם, כמובן בהתאם לגיל ולמידת ההבנה בהתמודדות המשפחתית המשותפת, וגם להקשיב ולמצוא פתרונות שיאפשרו להקדיש להם זמן איכות. בסופו של דבר, מהמשבר הזה המשפחה יכולה לצאת מלוכדת יותר.
שאלתם את סופר נני על האופי הבוגר של ילדים חולי סרטן
ילדים חולי סרטן נאלצים להתבגר במהירות, להתמודד עם קשיים והם מפתחים בגרות מכמירת לב מעבר לשנותיהם. אבל זה יכול מתעתע, כי בסופו של דבר, ברגש הם עוד מאד צעירים ולכן ברמת ההתפתחות האורגנית, הם נותרים באותו גיל כרונולוגי בו אובחנו. לעיתים אפילו נותרים מאחור מבחינה רגשית או מבחינה חברתית ויש פער מאד גדול בין חלקי האישיות של הילד, שמצד אחד מתנהל כבוגר בין בוגרים ומצד שני נותר מאחור מבחינות אחרות.
לכן, חשוב לזכור שגם אם הילד נראה מאד בוגר, הוא עדיין ילד וזקוק לתמיכה ולמשענת של הוריו. ההורים הם המבוגרים, ההורים צריכים להיות חזקים וההורים צריכים לזכור תמיד את הגיל הכרונולוגי של הילד ולהתייחס אליו בהתאם.
גדולים מהחיים מבקשים להודות למיכל דליות על ההרצאה המרתקת ולחזק את ההורים בדרך הפתלתלה של ההורות.
