בריאותמידע להורים

בנות שירות גדולות מהחיים

מסדרונות המחלקה האונקולוגית אינן זרים לרוני ולשיראל, בנות שירות לאומי של עמותת גדולים מהחיים שהתחילו לאחרונה את שירותן. הן עברו בהם כשהיו ילדות חולות סרטן, התאשפזו ונלחמו במחלה עד שניצחו אותה, לא מעט בעזרתן של בנות שירות לאומי. היום, הן עושות שירות לאומי בעמותת גדולים מהחיים ורוצות להיות עוגן ומקור לתמיכה לילדים ולילדות כמותן, שיראו שיש תקווה.

“יש בי המון שמחה ואני רוצה להפיץ אותה”
שיראל צרפתי, בת 20  מטירת הכרמל, חלתה בגיל 16. “הייתי בכיתה י”א כשחליתי בלוקמיה. זה היה שוק טוטאלי. אני זוכרת שלא הרגשתי טוב תקופה, עד שאמא שלי התעקשה לקחת אותי למיון. תוך שעה מהרגע שעשיתי בדיקות דם קראו לנו בדחיפות ובישרו לנו. אמא שלי התחילה לבכות ואני בעיקר ניסיתי להבין מה יש לי. באוטומט, פתחתי גוגל כדי לראות מה זה לוקמיה. היה קשה לקלוט את המצב. עברתי טיפולים כימותרפיים במשך כשנתיים וזו היתה תקופה מאד קשה. מילדה עצמאית וחזקה, הפכתי לחולה. כל מה שהיה חשוב, כבר לא היה רלוונטי. בגרויות, צו ראשון, רישיון… הכל נעצר. הרגשתי שהעולם מתקדם בלעדיי והיה לי עצוב. ממש עצוב. נקודת האור שלי היתה בת השירות של גדולים מהחיים במחלקה, שהפכה לחברה ממש קרובה שלי. היא שינתה לי את ראיית העולם ועזרה לי בתהליך משמעותי. הפכתי להיות הרבה יותר חיובית ומאושרת, קיבלתי כוחות להתמודד והבנתי את המשמעות העצומה שיש לבנות השירות. קרו לי בזכותה שינויים מטורפים בחיים ואני אסירת תודה לה עד היום.

גדולים מהחיים היתה נקודת אור בהחלמה שלי. הצטרפתי לתכנית “גמאני” לבני נוער ופגשתי עוד ילדים בגילי שמתמודדים עם אותם דברים, שהבינו אותי ושיכולתי לדבר איתם באופן פתוח. יש חברויות שנשארו איתי עד היום. טסתי עם גדולים מהחיים לטיול חלומות בלוס אנג’לס. הייתי אז בכיתה י”א וזו היתה חוויה מטורפת, עם חוויות יוצאות דופן והכי כיף בעולם. הרגשתי מחוזקת כשחזרתי. כל זה הידק את הקשר שלי לעמותה והגביר את הרצון שלי לעשות טוב.

כשהחלמתי, החלטתי שאני רוצה לעשות שירות לאומי ולתת – בדיוק כמו שנתנו לי. להיות בצד הנותן ולהיות משמעותית עבור מישהו אחר. לא ידעתי איך ארגיש כשאגיע שוב למחלקה האונקולוגית, אבל מרגיש לי שזו לא אותה מחלקה. אני מגיעה היום ממקום אחר.
זה מדהים בעיני להיות מסוגלת להבין מה עברתי, להזדהות, לתמוך ולשמח את הילדים המאושפזים. אחרי כל העצב והקושי, היום, יש בי המון שמחה ואני רוצה להפיץ אותה.

אני מאחלת לעצמי שירות לאומי מועיל, עם הרבה עשייה ונתינה מעצמי, שיאפשר לי להבין את היכולות שלי ויעזור לי להעלות כמה שיותר חיוכים. חשוב לי שהילדים והמשפחות יבינו שהדרך אמנם ארוכה, אבל יש למה לחכות.

“סרטן היא שפת האם שלי”
רוני וינרב, בת 19 מגוש עציון חלתה בפעם הראשונה בסרטן בכיתה ח’, כשהיתה בת 13 וחצי, ומאז הוא חזר עוד פעמיים, בכיתה י’ ובכיתה י”א. “עברתי ניתוחים וחוויתי אישפוזים ממושכים”, היא מספרת. “כשהייתי מאושפזת, פגשתי בנות שירות של גדולים מהחיים. אני זוכרת אפילו שאחת מהן סיפרה שהיתה חולה בילדותה והחלימה וחשבתי  שזה ממש מגניב. מאד קסם לי הרעיון, לחזור יום אחד למקום שהייתי בו, ממקום שונה, כדי לעזור לאחרים באותו מצב.

בגיל 14 הגשמתי חלום וטסתי לאורלנדו בטיסת חלומות של גדולים מהחיים. זו הייתה חוויה מדהימה, חזרתי עם אנרגיות וחוויות לכל החיים, דברים שלא האמנתי שאעשה. במהלך המחלה הצטרפתי גם לתכנית גמאני של גדולים מהחיים לבני נוער חולי סרטן, וזה היה מטורף. פגשתי חבורה של חברים לחיים, שהבינו אותי באמת. חיכיתי לכל טיול ומצאתי שם תחושת שייכות. מצאתי בגדולים מהחיים בית ואיכשהו תמיד ידעתי שעוד אחזור.

אני חושבת שקל לי יותר כבת שירות במחלקה האונקולוגית. הסרטן היא שפת האם שלי ואני מכירה את השפה, את המינוחים, את התחושות ואת ההרגשות. אני יכולה להבין טוב יותר מה עובר על הילדים, במיוחד על הילדים היותר גדולים, שכבר מבינים מה קורה. אני יכולה לתת מענה מאד מדוייק באותם מקומות שבהם אני הייתי צריכה פעם עזרה.

התפקיד של בת השירות בעיני הוא להפוך את הרגעים הקשים לקלים יותר, לילדים החולים ולבני המשפחה שלהם. אני כאן כדי להיות נקודת אור, לשמח ולעזור בכל דרך שאוכל. אני רואה את עצמי כאן שווה בין שווים ויודעת שיש לי ערך מוסף, דווקא בגלל ההיסטוריה האישית שלי.

אני לא מרגישה קושי לחזור למחלקה האונקולוגית. עברו מספר שנים מאז שהחלמתי ואני מגיעה ממקום חזק ונקי. מבחינתי, מדובר בסגירת מעגל. היום, אני באה כדי לעשות טוב.

לא משאירים אותם לבד עם הסרטן!
דילוג לתוכן