השבוע התארחה בקבוצת 'הורים לילדים חולי סרטן', הגב' אליה זימן, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית, מרכזת מחקר המעקב ההתפתחותי ב"גן החלומות" מטעם העמותה ואונ' בר אילן. אליה גם מנהלת את תכנית 'קמפוס משותף' של בית איזי שפירא והג'וינט לבניית שותפויות חינוכיות עבור ילדים עם ובלי מוגבלות.
היא ענתה על שאלות בנושא מיינדפולנס לילדים ולמבוגרים, הפחתת לחצים והתמודדות המשפחה עם קורונה וסרטן.
האם מיינדפולנס ודמיון מודרך זה אותו דבר? דמיון מודרך עוזר לנו עם ילד בן 10 ואני מחפשת כלים נוספים
על פניו, לפי האינטואיציה שלי, נשמע שבהחלט כן. אני לא בקיאה בתחום של דמיון מודרך (למרות שנשמע מרתק מהכרות שטחית), אך אני מניחה שאם בנך נעזר בה, משמע שיש לו את היכולת והתכונות להתבוננות פנימית, מה שבהחלט יכול לסייע בלימוד ותרגול מיינדפולנס. לא כתבת אילו כלים את מחפשת ועבור מה, אבל בתקופה הזו ישנן סדנאות חינמיות גם לילדים למיטב ידיעתי במכון 'מודע'. ('שפת הקשב' היא גם עמותה מקסימה, אך אינני יודעת אם התכנים בחינם).
מתבגרת בת 15 מיואשת, זועמת וזועפת, באמצע טיפולים. לא מסכימה לשמוע אפילו על הנושא. יש דרך לעזור לה?
לא כל כך הבנתי, הכוונה היא שלא מוכנה לשמוע על מיינדפולנס?
ממה שכתבת נשמע שהיא עוברת תקופה לא קלה- גם הטיפולים, גם גיל ההתבגרות, גם התקופה הכאוטית הזו- וכמובן, מניחה שגם לכם כהורים לא קל. תמיד טוב לנסות לשבת ולשקף את הדברים ולנסות לדבר בצורה פתוחה, רגישה וכנה על הרגשות ולנסות להבין מה עובר עליה- מה מייאש אותה וגורם לה לתסכול, ואולי דרך זה תבוא גם היכולת לחשוב יחד על אפשרויות התמודדות שיקלו עליה. לגבי מיינדפולנס, כמו קריאה, אם אני אכן מבינה נכון, לא הייתי מכריחה או מאלצת, אלא מנסה להגיע לסקרנות משותפת בעניין, אולי לסקרן אותה דרך סרטון מדליק ומעניין (יש המון כאלה ברשת!), אולי בעצם העובדה שאתם כהוריה תתרגלו- תגלה בזה עניין? אני רוצה גם להזכיר את האפשרות, גם בימים טרופים אלו, לקבל מענה רגשי שיכול ללוות ולעזור.
מאיזה גיל אפשר להתחיל לתרגל מיינדפולנס? (הילד בן שנה ותשע)
אני פחות בקיאה בלימוד מיינדפולנס לילדים בגיל הרך אך בדיוק היום נתקלתי בסרטון מקסים של מורה בפעוטון לילדים בני 2-3 המדגימה תרגילי נשימה עם בובה. אמנם באנגלית אך אעביר אליכם ובמקביל אבדוק עם ד"ר תמר זילברג, שבקיאה בתחום. במקביל רוצה לומר שמניחה שמשלב רכישת השפה ניתן להתחיל ולשוחח עם הילד על מה קורה לו עכשיו, כמובן באופן הולם גיל ושלב.
האם מיינדפולנס יכול לעזור לילד עם חרדות נטישה? בני בן השנתיים וחצי מגלה מצוקה בכל פעם כשאני עוזבת עם הבן הבכור לאישפוז יום, אחרי תקופה ארוכה של העידרויות ואישפוזים. איך אפשר לעזור לו?
היי! קודם כל אני רוצה להעלות את האפשרות להתייעץ עם אשת מקצוע שיכול לחשוב יחד ולסייע בהתמודדות עם המצוקה שבנך הצעיר מעלה, ושלה תחום מומחיות בגיל הרך וידע בנושא.
בסופו של יום, כפי שאני מבינה זאת, אני חושבת שנתינת מקום להבעה רגשית ונתינת לגיטימציה ומקום לרגשות שלו, גם אם הם לא נעימים לכל המעורבים- היא חשובה. מיינדפולנס, כאחת התפיסות שנותנות הרבה מקום וערך להתייחסות של מה קורה בחוויה (תחושות גופניות, רגשות, מחשבות). היא דרך התמודדות אחת שאני יכולה לחשוב עליה אני מניחה שבתרגול בגיל הזה הכוונה היא לנסות ולהבין יחד איתו מה קורה לו, מה הוא מרגיש עכשיו בגוף, ולתרגל יחד טכניקות נשימה שיכולות להרגיע את העוררות שהוא מרגיש ברגע העזיבה- יש הסבר יפה מאוד בהקשר הזה לילדים, אחפש ואשלח בקובץ עם החומרים.
האם מיינדפולנס זה משהו שכל המשפחה יכולה לעשות ביחד או שזה משהו אישי של כל אחד בנפרד?
בוודאי שכן. קודם כל- לתרגל יחד זו הזדמנות נהדרת לקרבה וגם מוטיבציה מצוינת להתיישב, גם אם כמה דקות ולתרגל. בסדנאות השונות רוב המנחים מצוותים בני זוג רנדומלים כדי שיסייעו זה לזה בתזכורת ובאימון- ויהוו כתובת לתהיות שאלות ושיתופים שעולים לאורך הלימוד והתרגול. המשפחה יכולה להיות בסיס גרעיני נהדר לחוויות ושיתוף שכזה, וישנם הרבה חומרים ברשת (אצרף כמה מהם במסמך בשבוע הבא) שמדגימים כיצד ניתן לעשות זאת. מצד שני, נכון גם לתת מקום לפרטיות ולחוויה האישית של כל אחד בתרגול באופן שנכון ומתאים לו, וזה בסדר גמור.השאלה שלך לגמרי נשמעת כמו הזדמנות!
ניסיתי בעבר לתרגל מיינדפולנס ולא התחברתי. זו אני? זו השיטה?
קצת קשה לי לענות, אני מודה, משום שחסר לי המון מידע (ואת כמובן מוזמנת לפנות אליי בפרטי כדי שאוכל להבין יותר למה פחות התחברת, מה היה לך קשה? מתי תרגלת וכו'). אני מודה שאני (כמישהי עם הפרעות קשב קשות), הייתי סקפטית מאוד בהתחלה ביכולת שלי אפילו לשבת בשקט עם עצמי לאורך זמן ולהצליח להיות בקשיבות ובמודעות ועם זאת, עם הנחייה מוצלחת מאוד ובמציאת האופן שבו הלימוד והתרגול נכונים עבורי- מצאתי את הדרך שבה אני יכולה להתחבר לתפיסה שעומדת בבסיס המיינדפולנס ולתרגל באופן שנכון לי. האם התחברתי לכל היסודות שעומדים בבסיס הגישה (מהכרותי המועטה עד כה)? לא, אבל גם לבחור מה מתאים ומה פחות- מבורך.
אבל כמובן- לא בכוח! לא הכל מתאים לכולם, וזה ממש ממש בסדר. אני כן רוצה לומר שאין דבר כזה 'הצלחה' ו'חוסר הצלחה' מבחינת התפיסה והתרגול עצמו, אין ציפייה שתצליחי לשבת ולתרגל, וזה בסדר גם להיות ביקורתית כלפי חלק מהרעיונות בגישה, ולקחת אחרים.
אני כן מציעה אולי לבוא מתוך סקרנות ועניין ולנסות שוב בדרך אחרת, עם מורה אחר, באופן אחר, ולראות- אולי בניסיון הזה יהיה משהו שתתחברי אליו ויהיה 'קליק'? כמו בחיים גם כאן, יש היבט של חיבור להנחייה, ובפרט עכשיו יש שפע של אפשרויות חינמיות להכרות ונסיון מחודש. (ממליצה בחום על עמותת 'תובנה' ועל מכון 'מודע' שמציעות אפשרויות לימוד ותרגול לקהל הרחב).
על איזה אפליקציות את ממליצה? יש היצע עצום וקשה לדעת מה ההבדלים ומה יעבוד.
כן, התרבות המערבית והשפע.. אשתדל להוסיף בסוף הכתבה מסמך שמאגד בתוכו הפניות לאפליקציות ואתרים מומלצים למבוגרים וילדים.
בתי בת ה-14 חרדה מהקורונה ומהיציאה לבדיקות הכרחיות בבית החולים. אנחנו כמובן מסבירים לה, אבל אולי יש לך דרך לעזור?
קודם כל, אני יכולה לתאר לעצמי כמה זה מדאיג ומפחיד אותה, ואתכם, גם בתוך הרציונל שאומר אחרת. אני מניחה שהמצב הנוכחי גם יושב על חוויות עבר בבית החולים וזה מקשה עוד יותר. האם יש עובדת סוציאלית או פסיכולוגית בבית החולים שנמצאת איתה בקשר? טיפול פרטני בהקשר הזה יכול אולי לאפשר לה לאוורר, לפרוק ולעבד את הקושי שלה, היה ואתם רואים לנכון.
אין לי הרבה מידע כך שאני לא יודעת איך אתם כהורים מתמודדים עם הקורונה בכלל ועם התחושות שלה בפרט- כמאמינה אדוקה בשיח רגשי ובנתינת לגיטימציה לתחושות לא נעימות, חשוב לתת לה מקום ולנרמל את מה שהיא מרגישה וחווה- מאות אלפי אנשים בכל העולם ובארץ חווים כעת חוויות ותחושות דומות לשלה.
טוב אתם עושים בהקשר הזה בהסבר, הייתי מוסיפה ומעבדת איתה את מה שמוסיף על הלחץ, ממה היא מפחדת, לאן המחשבות שלה לוקחות אותה- כלומר, שיח רגשי, ובמקביל בהקשר למיינדפולנס, אחד הממצאים העקביים במחקרים הוא שהוא מסייע בהפחתת החרדה. אפשר באמת לנסות לתרגל יחד איתה טכניקות של התמקדות בנשימה, בחוויה העכשווית, בהסטת הקשב מהמחשבות החוזרות ונשנות על מה יכול להיות למה קורה כעת? להניח רגע יד על הבטן וממש לנסות לשים לב איך היא מרגישה, חמה? קרה? מאחר והיא כבר בוגרת, היא בהחלט יכולה לתרגל לבד באחת מן האפליקציות כמובן.
אוסיף שבהקשר הזה נשמע שאין ברירה, כלומר לצד העיבוד הרגשי וההסבר, כדאי גם לשקף לה את הכדאיות במציאת דרכי התמודדות שיקלו עליה את היציאה מהבית אל בית החולים, ולהציע לה ללמוד על מיינדפולנס, אולי חקר שלה עצמה את הנושא יוביל לעניין וסקרנות ורצון לתרגל? ואוסיף שאחד הקשיים בתקופה האחרונה היא שגם התמקדות בנשימה קשה יותר בשל עטיית המסכה, ואפשר בהחלט גם לנסות להתמודד עם כך דרך שימת לב לאיך הנשימה משתנה עם ובלעדיה, איך היא מרגישה מתחת למסיכה, או לחלופין, לעגן את הקשב בתחושה גופנית אחרת דוגמת תחושת הידיים או הרגליים, איך מרגיש הלחץ שהיא חווה, אם וכאשר. אצרף גם מאמר דעה בעניין
אחרי יותר מחודש שכולנו בהסגר, אני מרגישה שאני, האמא שאמורה להיות המשענת, מתחילה לאבד את זה. הילדה בהחזקה, והחרדות מחזרה של המחלה והבעיות הכלכליות והצורך להעסיק את כל הילדים פשוט סוגרים עלי. אני פוחדת שזה משפיע כבר על הילדים אז חשבתי שאולי יהיו לך כלים להתמודדות בשבילי. מה אפשר לעשות?
קודם כל, אני רוצה לומר שאני מניחה שרוב החברים בקבוצה, ובכלל, רובנו ככולנו, מתמודדים עם החששות והחרדות שאת מתארת (בשינוי כזה או אחר) ובמחשבות על העתיד וקושי בלהיות במה קורה כאן ועכשיו- זו תקופה קשה מאוד, ואני מבינה לליבך. ואני רוצה להתחיל ולומר לך ולכולנו- שזה בסדר. לפעמים לימון הוא רק לימון, ונכון לתת לו להיות כזה, בלי לנסות ולהפוך אותו ללימונדה. זו התפיסה שאימצתי בחודש האחרון ואני חושבת שיכולה להקל עלייך ולהפחית את תחושת האשם.
שנית, שווה לשקול גם להעזר במענים קיימים כדי לא להשאר לבד. אנשי הטיפול בהחלט יכולים לסייע בעיבוד ובהתמודדות עם התחושות שאת מתארת- אשמח לעזור במציאת אדם מתאים, אם תבחרי בכך, וכמובן רכז העמותה הוא כתובת מצוינת למענה למיטב ידיעתי!
לגבי הבקשה לכלים להתמודדות- אני מזמינה אותך לפנות בפרטי אם תרצי, ונוכל לחשוב יחד על אפשרויות (חסר לי מידע כדי שאוכל לכוון אותך בצורה קצת יותר מפורטת אבל, אני כן יכולה להציע שאפשר לדבר על הדברים, גם עם הילדים. בפרט בשיקוף של חוסר פניות בזמנים שבהם את מרגישה מוצפת במחשבות או בחרדה- אפשר לבקש עזרה, לשתף את החבר/ה, ובעיקר- לתת לדברים מקום.
בהקשר הזה, כפי שציינתי, מי סוזן קייזר, אחת מהשמות הגדולים בתחום, מדברת על כך שאחד האתגרים המרכזיים בתקופה הנוכחית בתוך מגפת הקורונה, בצווי המרחק החברתי וההשארות בבית, הוא הכלת החרדה שלנו, של ילדינו והקרובים לנו- על כל המשתמע מכך. אני מוסיפה לא רק את החרדה אלא את העוררות הפיזיולוגית.
בתקופה הכאוטית משהו הזו ייתכן שיעזור למצוא או לייצר כמה דקות שבהן נוכל רגע להיות במודעות. המודעות לא תפטר מהדברים, אך תוכל לשנות את היחס שלנו לדברים, לחוויות, למחשבות.
במצב של שבו עולה החרדה- המודעות למה שמתרחש יכולה לשנות את התגובה האוטומטית שלנו- כלומר, למשל, אנחנו יכולים להסיט את הקשב שלנו מהמחשבות על הקושי הכלכלי, החששות על 'מה יהיה', אל עבר חוויה נעימה או פשוט ניטרלית שמתרחשת במקביל כרגע, בעדיפות לתחושה סנסורית- למשל, לרגע להפנות את תשומת הלב ולהרגיש את תחושת המגע של הרגליים על הרצפה, להפנות את הקשב אל עבר הנשימה, להרחיב את המודעות לקולות הנעימים בחוץ, או אפילו איפה אני מרגישה את תחושת הלחץ בגוף- כל אלו טכניקות שיכולות לסייע.
מעבר להורדה המיידית של העוררות, אני מציעה שלא להמנע מהמחשבות או מהחששות (הן כמו פיל לבן, הן תמיד שם, וכשננסה לדחוק אותן החוצה הן ילוו במחשבות אשם וביקורת של 'איך אני עושה את זה, ושוב זה קורה לי, ואני לא מצליחה להתרכז'), לכן, התרגול והאימון הוא גם בניסיון להיות בתוך החוויה הלא נעימה, לא לדחות אותה, הרבה מתוך הידיעה- שהיא תחלוף ותראה אחרת.
לגבי הילדים- ללא קשר למצב, מחקרים מראים שילדים בגילאים צעירים מרוויחים מאוד (ואף יותר מאיתנו לאור המאפיינים הנוירולוגיים של התפתחות המוח) מתרגול מיינדפולס . איש חכם כתב פעם שהם כמו ברומטרים, הם קולטים הכל- ובהקשר הזה של רכישת מיומנות- מדובר בברכה מאחר והתבוננות בעאופן שבו את מתרגלת, לצד ההסבר והתיווך שלך (אשלח בהמשך קישורים לרעיונות למשחקים ודרכי הסבר לילדים), יכול בהחלט לסייע גם להם.
מיינדפולנס זה משהו שצריך לעשות כל יום? זה עוזר לכולם?
קודם כל, חסר לי קצת מידע ואם תרצי לפנות בפרטי- בשמחה רבה!
אני חושבת שלכולנו יש את תכונות הבסיס שיכולות להוות קרקע טובה לתרגול ולהטמעה של מיינדפולנס. ממחקרים שקראתי נראה שהמאפיינים של מי שנעזרים במיינדפולנס חוצים מגדר,מין, גיל, מחלות רקע ומאפיינים אישיותיים. עם זאת- כמובן שאני מניחה, כמו בכל דבר, שאף מורה לא יחתום על כך שזה עוזר לכולם- זה כמובן תלוי בגורמים רבים אחרים מעבר למיומנות הבסיסית הנלמדת, ואני מניחה שגם מי שיעיד שתרגול מיינדפולנס עוזר לו- יספר על כך שהוא עוזר אחרת.
מצד שני- חשוב לי מאוד להדגיש (גם מנסיוני האישי), שלא הייתי רוצה להכניס 'צריך' כשמתייחסים למיינדפולנס- אלא שתתיחסי לזה כאל הזמנה עבור עצמך- אפילו לכמה דקות ביום. לאחרונה שמתי לב שאני לא מתרגלת בצורה תכופה כמו שהייתי רוצה, אבל שכמעט באופן אוטומטי בסיטואציות מסוימות (למשל, כשאני עצבנית וכולי), אני מתרגלת אלמנטים של מיינדפולנס שמסייעים לי (למשל, עבורי מאוד עוזר להפנות קשב לתחושה הפיזית של הידיים על הגוף, נשימות וכו').הייתי רוצה להזמין אותך לנסות להכניס את תרגול המיינדפולנס לשגרה דרך תרגול תכוף יותר, כדי שתוכלי להעזר ולהשתמש באיכויות שלו בהמשך.
אני מניחה שאולי את שואלת גם אל מול חוסר הזמן היחסי בימים טרופים אלו, והאמת? היום ישנן אפליקציות מצוינות (אשלח קישור לכמה מהן), שמאפשרות ליווי חיצוני וגם הגדרה של משך הזמן שהיית רוצה לתרגל.
אני רוצה גם להוסיף, שאין דבר כזה 'להצליח' בהקשר הזה. המטרה של התרגול היא לא "לא לחשוב" אלא לשים לב למה שעולה. הנשימה משמשת לנו עוגן כי היא קבועה ומתמשכת, וזה עושה אותה יציבה. תשומת הלב למה שעולה יכולה להמשך לעזור לנו להבין: מה מעסיק אותנו, לזהות את התגובות האוטומטיות שלנו, לבדוק מאין הן מגיעות… אבל זה תהליך, וזה לוקח זמן. בהקשר הזה חשוב גם להגיד שלתרגל זה לא תמיד כיף, זו תמיד עבודה ולפעמים גם קשה. תרגול מדיטציה זה לא פרחים ושושנים כמו שמציירים לנו לפעמים, זו לא תרופת פלא. לפעמים התרגול דווקא מראה לנו כמה אנחנו חסרי שקט ומנוחה, ולא תמיד לוקח אותם מאיתנו. בטווח הארוך, כן, יש לו יכולות מופלאות.
הבן שלי (בן 16) ניסה לעשות מיינדפולנס עם אפליקציה וטוען שזה עשה לו סחרחורת. הגיוני?
אני מודה שאינני יודעת 🙂 אחד הדברים שאני יכולה לחשוב עליהם שעשויים לגרום לסחרחורת הוא אולי קצב מהיר יותר של נשימות? האם הוא שם לב מה גורם לו לסחרחורת? ניסה פעם אחת או יותר? מדוע מקשר דווקא לאפליקציה?
בהמשך לאירוח, אליה זימן הוסיפה כמובטח תוכן נוסף, קישורים, העשרה והסברים:
מיינדפולנס, או 'מודעות קשובה', מקורו במדיציה בודהיסטית, והוא שואב את עקרונותיו, מושגיו ורעיונותיו מתפיסה זו, ונדד יחד איתם (גם אם בשינויי אדרת כאלה ואחרים) אל תרבות המערב.
משמעותו היא 'קשיבות', או 'מודעות קשובה', והכוונה היא התבוננות, קשיבות וערנות למתרחש סביבנו בתוכנו ברגע הנוכחי בצורה לא שיפוטית או ביקורתית.
חשוב לזכור, שמיינדפולנס אינה מיומנות העומדת בפני עצמה אלא חלק ממכלול של איכויות- תודעתיות מיטיבות, אך אני מזמינה אתכן ואתכם להסתקרן ולחקור את השפעתו דרך לימוד ותרגול מעשי.
ראשית כל, ולפני שאפנה לחומרים והצעות, חשוב לי לציין מספר דגשים חשובים שתרגמתי מן האתרים המצוינים (באנגלית) של Annaka Haris (אנקה האריס) ו-סוזן קייזר גרינלנד (Susan Kaiser Greenland):
- מיינדפולנס הוא לא כלי 'להרגעה'- המטרה היא להיות מודע וער למה שאנחנו מרגישים ברגע הזה, אנחנו רוצים לתת לנו ולילדים את המרחב והלגיטימציה להרגיש חוסר שקט, עצבנות, חרדה או התרגשות- וללמד אותם להיות מודעים וערים לרגשותיהם. במה שנשמע כפרדוקסלי, הכרה וקבלה של רגשות לא נעימים שאנחנו חווים בדרך כלל מובילים לרגיעה (גדולה יותר או פחות). המטרה הגדולה היא היכולת לזהות רגשות כשהם עולים ולשאת אותם בצורה לא שיפוטית וביקורתית.
בנוגע לילדים, אנחנו רוצים לפתח את המיומנות שכאשר הם חווים חוסר שקט הם יוכלו לומר לעצמם משהו בסגנון 'זה ממש קשה לשבת בשקט עכשיו, וזה בסדר. כולם מרגישים ככה לפעמים, אני יכולה להיות סקרנית לגבי איך אני מרגישה, לנשום, להרגיש את הגוף, להקשיב לקולות, ולהיות בסדר".
- התרגול שלכם קודם לשל ילדיכם- בכל האתרים בהם ביקרתי בליקוט החומרים והידע, חוזר העקרון שבו אחת הדרכים הטובות ביותר לגרום לילדיכם להסתקרן ולעורר בהם עניין במיינדפולנס- הוא דרך דוגמא אישית. רבים מהמורים והכותבים מציעים לתת לילדיכם לצפות או להיות ערים לאופן שבו אתם מתרגלים או איך הוא מסייע לכם.
עוד אפשרות היא לתרגל כשהם עוסקים במשהו אחר באותו חדר יחד איתכם (אפשר לכוון טיימר או להעזר באחת האפליקציות- לחמש דקות למשל), סביר שמדי פעם תוסב תשומת הלב שלהם אליכם והם ישאלו אתכם על כך- הזדמנות טובה לעורר את הסקרנות שלהם.
- מיינדפולנס זה לא חובה– על אף שכהורים אנחנו בטוחים בערך המוסף של התרגול, אחת העצות החמות ביותר היא לא לחייב את ילדיכם לעשות כן. הרעיון הוא לייצר אצלם את הסקרנות והעניין. מאחר והתרגול והלימוד הוא חוויה פנימית ואישית, אנחנו רוצים להמנע מהוראה לתרגול, אלא לכוון אותם לכך בהצעה עדינה ולהכיל את העובדה שייתכן שלא יהיו מעוניינים בכך.
- הקשיבו להנחיות המודרכות יחד עם הילדים (בפרט אם הם מתחת לגיל 8-9)- הקשבה משותפת להנחיה מודרכת (לפחות בהתחלה), ובסיום התרגול אפשר לנסות ושאול שאלות פשוטות כדי להבין איך הייתה חוויתה/ו: כמו 'איך הרגשת כעשינו את המדיטציה?' מה היה החלק האהוב עלייך?' "היה משהו שלא אהבת'?
אפשרויות לימוד ותרגול און ליין:
מכון 'מודע' למיינדפולנס, מדע וחברה:
מציעים מגוון רחב של מפגשי לימוד ותרגול חינמיים להתמודדות עם אי הודאות בימי הקורונה-
https://www.muda.idc.ac.il/corone/
מאמרי מבוא והכרות:
סטיבן פולדר– הוא מורה נפלא ואחד מאבני הבניין של לימוד התורה הבודהיסטית בארץ. באתר שלו תוכלו למצוא חומרים רבים ומומלצים לקריאה, שמיעה והתנסות.
מצרפת שני לינקים מן האתר שלו:
#1: מאמר קצר המסביר מהו 'מיינדפולנס'- https://www.heb.stephenfulder.com/the-magic-of-mindfulness
#2 הנחייה כתובה למדיטציית מיינדפולנס- https://www.heb.stephenfulder.com/copy-of
מיכל כהן– 'מיינדפולנס ועבודה עם רגשות'- יש במאמר הסבר מבוא ואפשרויות תרגול (ממליצה בחום לשוטט באתר שלה)>> https://bit.ly/3cx6sID
ניר קראוזה– באתר שלו יש חומרים רבים (מאמרים קצרים לקריאה/ הצעות לתרגול עם ילדים- אהבתי מאוד את סרטון זר הפרחים והנר)>> https://bit.ly/2VJ6ohU
לימוד ותרגול מיינדפולנס עם ילדיכם:
חומרים לילדים:
עמותת 'שפת הקשב' שמפעילה מזה שנים תכניות ללימוד ותרגול מיינדפולנס בבבתי הספר, מציעה הזדמנויות וחומרים (סרטוני הדרכה ותרגול, הקלטות יפיפיות עם הנחיה והסבר, וחומרי פעילות) בחינם. מומלץ!
https://sfathakeshev.co.il/parents-children-content/
סרטון (אמנם באנגלית- אך אפשר לתרגל זאת לבד עם ילדיכם) שצילמה מורה בשם לורה גרינפילד המיועד ממש לתקופה הזו הטרופה, לילדי הפעוטון שלה בגילאי 2-3– https://vimeo.com/408057332
הוא מקסים ויש בו הנחיה מאוד ברורה ויפה לילדים בגיל הרך שיכולה אולי לכוון אתכם לאופן שבו ניתן לתווך ולהסביר לילדים תרגילי נשימה.
בנוסף, בקובץ ששלחתי לפני כשבועיים ישנן כמה הצעות לפעילות שנכתבו בשירות הפסיכולוגי- חינוכי של עיריית נתניה- מוזמנים להציץ ולהתנסות
—
חומרי העשרה על הדהרמה– למי שמסוקרן ורוצה ללמוד עוד על בודהיזם :
אבי פאר– מרצה בחסד, מצרפת לינק לערוץ שלו ביוטיוב בו יש סדרת הרצאות מוקלטות>>
https://www.youtube.com/playlist?list=PL97H09rDWeU25KJ2gEX3oHE0Zu3zy1nrC
עמותת 'תובנה' מציעה הזדמנות להאזין בחינם לשיחות והנחיות שניתנו בקורסים השונים. אפשר לחפש חומרים על פי מידת הניסיון (עם/ בלי ניסיון קודם)>> https://tovana.org.il/recordings
